החלטה בתיק ב"ש 92566/05

            בפני ערר על החלטת בית-משפט קמא (כב' השופט נ' מימון-שעשוע מבית-משפט השלום בכפר-סבא), לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

            מתברר כי כנגד העורר הוגש כתב-אישום לבית-משפט קמא, המייחס לו סדרה של עבירות, שהחל בהחזקה בסמים שלא לצריכה עצמית ושהייה בלתי-חוקית בישראל, וכלה בעבירות של נהיגת רכב בלא רישיון-נהיגה ובלא ביטוח והפרעה לשוטר.

            על-פי המתואר בכתב-האישום, נהג, כנטען, העורר, רכב מסוג טנדר, ביום 5/7/2005 בשעות הערב, בכביש עוקף טייבה, מבלי שהיה בידו רישיון-נהיגה כדין, וכיוצא בזה, בלא ביטוח. בעודו עושה כך, הגיע מולו קצין משטרה נוהג ברכב משטרתי - המדובר בקמ"ן תחנת משטרת טייבה, ולכך יש חשיבות עניינית - והבחין בנעשה, כולל בעורר.

            קצין המשטרה סבב את רכבו, והחל לדלוק אחר העורר, עד אשר זה איבד את השליטה ברכבו ומיהר לנטוש את הרכב ולהימלט רגלית. ברכב עצמו, על-גבי סדין שהיה פרוש לצד מושב הנהג, נמצא סם מסוג קנאבוס במשקל נטו של 4461.58 גרם נטו.

            למחרת, בשעות הערב, הגיעו אנשי משטרה למתחם מגוריו של העורר כדי לעצרו לחקירה, ומשהבחין זה בהם, נמלט מהם ולא שעה לקריאותיהם לעצור במקום, כך נכתב בכתב-האישום. גם כאשר אחז אחד השוטרים הרודפים בעורר, ניער זה אותו מעליו וניסה לחדש את מנוסתו ממנו.

            בית-משפט קמא בחן את התשתית הראייתית שבפניו, וקבע כי זו תשתית טובה המקיימת את הדרישה באשר לראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים.

            הראיה המרכזית הנוגעת לזיהויו של העורר, כמי שביצע את המעשים המתוארים, היא דו"ח כתוב של קצין המשטרה גינזבורג, קמ"ן משטרת טייבה, שהזכרתיו לעיל, שעל-פיו הוא מכיר היטב את העורר ואף ידע למסור פרטים אודות התיק האחרון בגינו נשפט בשנה האחרונה, לפני חודשים ספורים. על-פי הדו"ח הכתוב הזה, זיהה גינזבורג, באופן ודאי, את העורר כמי שנהג בטנדר האמור.

            בית-משפט קמא בחן את הכחשתו הכללית של העורר ואף את דברי בני משפחתו, אשר לא ידעו לציין במדויק אם ראו אותו ומתי, ביום האירוע, ומצא כי הזיהוי הודאי של קצין המשטרה טוב בהרבה מן הטענות המכחישות.

            בא-כוחו הנכבד של העורר מיקד טיעוניו בכל הנוגע לשאלת הזיהוי, וטען כי המדובר בעדות בודדת של קצין משטרה, שאיננה נתמכת בשום ראיה נוספת. הוא סבר כי שגה בית-משפט קמא בכך שהזכיר בהחלטתו שוטר נוסף, שכביכול עדותו קושרת את העורר לרכב הנזכר, וקבל על היעדרן של ראיות אובייקטיביות, כולל טביעות-אצבע שמתוך הרכב, שיכלו לאשש או לסתור את עדות הראייה הבודדת.

            גם באשר לעילת המעצר ולשימוש בחלופה, סבור בא-כוח העורר, כי אין זה מקרה הראוי למעצר עד תום ההליכים. המדובר במי שהוא אך פורמלית מצוי בישראל שלא כדין, שכן כדבריו, נולד בישראל וחי רוב שנותיו כאן. הגעתו לשטחים, איננה עשויה למלט אותו, אלא להוות סכנה בעבורו. גם נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות, כולל כמות הסם שבו מדובר, ועברו הלא-מכביד של העורר, עדיין מאפשרים נקיטה בחלופת מעצר.

            נציג המדינה הנכבד הבהיר את הנסיבות, והסכים כי בפועל, העדות המזהה את העורר היא אך של קצין המשטרה גינזבורג, אך הוסיף כי המדובר בעדות ברורה וודאית. באשר לראיות הנוספות, המדעיות, הרי שנמסר לו ממז"פ, בשלב הזה, כי מן הסדין שעליו הונח הסם בתוך הרכב, אי-אפשר להוריד טביעות-אצבעות. טרם נתקבלה תשובה בכל הנוגע לבדיקת טביעות-אצבע ברכב עצמו.

            לדעתו, הנסיבות הכוללות, כפי שקבען בית-משפט קמא, מצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים של העורר, בלא אפשרות שימוש בחלופה.

            בחנתי את החלטתו של בית-משפט קמא, גם בהתחשב בטיעונים שבפני, ולא מצאתי כי נפל בה פגם. אכן, מצויה בידי התביעה תשתית ראייתית טובה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר, כולל בשאלת זיהויו.

            בשלב הזה אינני בוחן ראיות וטענות שכנגד בעניין הזיהוי, מה עוד שהן כשלעצמן - כך המצב הוא לגבי בני משפחת העורר - לא יכלו להכריע את הכף כנגד הזיהוי הברור והודאי על-ידי קצין המשטרה, המכיר היטב, כך על-פי עדותו הוא, את העורר. גם ניסיונותיו של העורר להימלט מן המשטרה, ביום המרדף הראשון, כמו גם למחרת, אך תומכים במסקנה המתבקשת מהתנהגות כזו, כי אכן המדובר במי המבקש להסתיר את מעורבותו בעבירה של החזקת הסם וכמו-כן גם בנהיגת הרכב בלא רישיון-נהיגה ובלא ביטוח.

            קשה להתעלם מכך שהמדובר במי שמצוי שלא כדין בישראל, מה עוד שכבר נתן את הדין על כך במהלך השנה האחרונה, כולל גם בעבירות של נהיגת רכב בלא רישיון ובלא ביטוח. אמנם אין זו סיטואציה מכרעת בכל הנוגע לשאלה האם ניתן לשחרר שוהה כזה לחלופת מעצר, אך בלא ספק, זו סיטואציה נלווית לנסיבות האחרות, כך בענייננו.

            העבירה המרכזית היא החזקת סם במשקל בולט, יחסית, והיא יוצרת עילת מעצר שמכוח הדין. בנסיבות מסוימות, חריגות צריך לומר, יכול בית-משפט לשקול גם את הנסיבות האישיות של המעורב, וזאת כאשר הוא בוחן את האפשרות של שימוש בחלופת מעצר מתאימה, תחת מעצר עד תום ההליכים.

            אינני יכול לומר כי זהו המקרה שבפנינו, שכן בנסיבות של הימלטות כפולה, גם ביום המרדף עצמו וגם למחרת, תוך שימוש כלשהו בכוח כלפי השוטר שביקש לעכב את העורר, אי-אפשר לתת אמון בו ולהסתפק בחלופת מעצר, תחת לעוצרו עד תום ההליכים. לזה מצטרף עניין היותו שוהה שלא כדין, שהורשע כבר בעבירה כזו זה לא מכבר, והגם שאין המדובר בשיקול מרכזי, הרי שהוא שיקול נלווה לנסיבות האחרות, כאשר בית-משפט בוחן את אפשרות השימוש בחלופת מעצר.

            כך בחן בית-משפט קמא את הנסיבות, שקל את אפשרות השימוש בחלופת מעצר, ופסל אותה.

            כאמור, לא מצאתי פגם בהחלטה זו, ועל-כן אני דוחה את הערר.